מיומנו של מדריך – צפון יוון, נזיר ליום אחד/ נאור הררי

dreamstime_xl_19349361.MONASTERY.AT.MOUNT.ATHOS..GREECE.001 (3)

שלחנו את מדריך הבית שלנו, נאור הררי, המדריך טיולים מאורגנים לצפון יוון, אל רפובליקת הנזירים של הר אתוס  (Mount Athos). נאור מסר לנו רשמים על המתרחש באחד המקומות המיוחדים בעולם, שעתיים טיסה בלבד מתל אביב!  זהו אחד מהאזורים היפים של יוון, המתאפיין בטבע פראי, יערות, נהרות, כפרים עתיקים ומנזרים. באזור זה אפשר לקחת חלק במסלולי טיול מאתגרים או טיולי ג'יפים.

רציתי לספר לכם על סיור מיוחד שערכתי בסמוך לסלוניקי, צפון יוון, בהר אתוס (Mount Athos). בהר חיים במשך למעלה מאלף שנים נזירים בלבד. עקב קדושתו הרבה לנוצרים האורתודוכסים, הכניסה למבקרים (שאינם עולי-רגל) היא מוגבלת ביותר, ולנשים – אסורה לחלוטין.

התחלתי את המסע! הספינה עגנה בדפני, הנמל הראשי של מחוז "ההר הקדוש". שוטר בדק את דרכוני הנוסעים ואת אשרות הכניסה. כשהביט השוטר בדרכון הישראלי הנדיר במחזותיו הוא העביר אותי לשוטר בדרגה גבוהה יותר אשר תיחקר אותי למטרות בואי – סיפרתי לו שאני מדריך טיולים של קבוצות ישראלים אשר מרבות לשוט סביב ההר וזו הפעם הראשונה שבאתי לראות את המתרחש מבפנים.

מנמל דפני, עליתי על מעבורת שלקחה אותי למנזר סימונו פטרה, מהבודדים שהסכים לארח מבקר לא-נוצרי מישראל. בעשרות טיולים שערכתי באזור, חלפתי על פני החוף המערבי של ההר הקדוש, צפיתי במנזרים העתיקים והמרשימים, חלקם נטועים גבוה על ההרים וחלקם מבוצרים היטב על חוף הים, מזכירים טירות מימי הביניים, מלאים במסתורין ואגדות. לראשונה אזכה לראות מבפנים את אחד המקומות המיוחדים בעולם!

הגעתי למנזר סימונו פטרה המרהיב שבהר אתוס, הוא בנוי על צוק נישא בגובה של 330 מ' מעל פני הים. איתרתי את שביל הנחש המוביל לפסגה ועברתי חצי שעה של טיפוס אינטנסיבי, תחילה בתוך חורש סבוך ובהמשך בשמש הקופחת של חודש ספטמבר. מרחוק חנתה שיירת פרדות, בעל החיים היחיד שמותר ברפובליקה, ועליהן סלים עמוסים כל טוב.

נכנסתי בשערי המנזר שצורתו כטירה מבוצרת מימי הבינים. את פניי קידם נזיר צעיר, הזקן שעל פניו טרם התעבה. הוזמנתי עם יתר עולי הרגל אל חדר האורחים, שם הגישו לנו כוסות קטנות מלאות בנוזל שקוף. קרבתי אל אפי את הכוס ובקלות זיהיתי את ריח האניס החריף הבוקע ממנה, זהו הציפורו (המשקה האמיתי של היוונים בצפון המדינה) ולצידו הוגש לוקום בטעם מי ורדים – שילוב מרענן בחום הצהריים.

התחלתי להתמקם במנזר ולהתכונן לקראת השהות שם. הנזיר ת'יאופילוס (ידיד של אלוהים) הוביל אותי במסדרון צר וארוך, מרוצף באבני צפחה כהה. "משמאל תאי מקלחת ושירותים, מימין תאי הלינה" הוא הסביר באנגלית בסיסית ופתח את אחת מדלתות העץ. מאחוריו נחשף תא צר ובו מיטת יחיד, שידה קטנות ושתי איקונות של ישו. "בשעה חמש תפילת ערבית, בשבע ארוחת ערב, בשלוש לפנות בוקר תפילת שחרית ובשבע ארוחת בוקר" הוא הסביר לי את לוח הזמנים של עולי הרגל.

ניצלתי את הזמן הפנוי, יצאתי לסייר בקומפלקס האדיר והקשבתי לדממה. הרחק מכל כביש וצופרי המכוניות, גבוה מעל הים האגאי וכמה שיותר קרוב לאלוהים – רק קול נקישות הפעמון הקורא לנזירים ולעולי הרגל להתכונן לתפילה, מפר את השלווה. כולם פוסעים אל הכנסייה המרכזית, דלתות העץ המגולפות נפתחות וחושפות עושר מפתיע. לציורי הקיר הרבים המכסים כל פינה כבר התרגלתי מביקורים תכופים בכנסיות האורתודוכסיות של ארצות הבלקן, אבל דבר לא הכין אותי אל ה"איקונוסתזיס" – קיר נושא צלמיות קודש – שכל כך מאפיין את הנצרות המזרחית. הקיר היה מצופה כולו בזהב טהור, מעשה אומנים מיומנים, שודאי שקדו עליו שנים רבות.

הגיע הערב, והאמת היא שציפיתי שהתוכנית האמנותית, התפילה, תהיה מעניינת יותר. אב המנזר מלמל מזמורים ופיזר קטורת בחלל הכנסיה. יכולתי להבין רק קצת מתפילותיו ביוונית, ומהמנגינה הביזאנטית העתיקה התרשמתי רק במעט. מאחר שלא בא אל פי דבר כבר שעות ארוכות, התיישבתי על כסאות העץ הסגפניים והמתנתי בסבלנות לשעת הארוחה. סביבי עולי הרגל התחלקו לשתי קבוצות עיקריות: הדבקים אשר גומעים כל מילה מן התפילה בצמא והמפוהקים אשר העבירו את זמנם בבהייה בציורי הקיר הדרמטיים.

לבסוף, הגיעה שעת האוכל. הארוחה הדלה כללה צלחת אישית ובה שני מלפפונים וחתיכת מלון לקינוח, קערת מרק אישית ובמרכז השולחן צלוחית זיתים, כיכר לחם וקנקן מים. כאשר ניתן האות על ידי צלצול הפעמון, ניגשנו לאכול: הנוזל האדום והקר שהתיימר להיות מרק היה דלוח מאוד, ושני עלי בזיליקום ששחו בתוכו לא הוסיפו במיוחד. קיוויתי שהלחם יושיע את הארוחה, אבל הוא היה יבש. קילפתי את המלפפון והתפנקתי על הזיתים הטעימים מהצלוחית המשותפת. פניתי אל המלון והתחלתי לפרוס אותו לפלחים, אך לפתע צלצל הפעמון ונאלצתי להפסיק את הסעודה. ברגע שאב המנזר מסיים לאכול, כולם מפסיקים יחד עימו וכך הסתיימה לה ארוחת הערב לאחר כקצת למעלה מתריסר דקות. לאחר הארוחה ישנתי שנת ישרים וקמתי לתפילה להמשך שהותי במנזר.

אלו רק חלק מהחוויות המיוחדות שעברתי בסימונו פטרה שבהר. השהייה במנזר כזה גורמת לך לחשוב יותר מהרגיל, השקט וחוסר המעש גורמים לך לתהות על אופיו הייחודי של אזור זה. היופי בפשטות של חיי המנזר במאה ה-21, משקפים בעיניי את היופי של המקומיים וחלק זה של יוון. הניסיון הזה חידד בי את התחושה שצפון יוון הוא אחד האזורים המיוחדים שקיימים. בטיולים הנערכים באזור, שטים מסביב להר הקדוש. הטבע, הנופים והמסלולים האתגריים מעניקים חוויה שונה מכל טיול אחר!

החוויה הייחודית מהמנזר הקדוש עושה לכם חשק לבקר באזור? מצאו כאן טיול מאורגן לצפון יוון  >>

 

2 תגובות

  • בוקר טוב

    30/07/2015 ב 06:31

    בוקר טוב לא הייתה צריך לטוס ליוון יש מקום כזה כ 15 קילומטר מירושלים

    הגב
    • דוד

      31/07/2015 ב 08:05

      מה יהודי עושה במנזר האם כך תחקור בית כנסת ותתענין בתרבורת יהודית לא צריך לעלות להר והכניסה לנשים מותרת

      הגב

כתיבת תגובה

Call Now Button