מלטה – קטנה ומטריפה

מיכל  לקחה את חברתה לירון לארבעה ימים במלטה. הרבה בזכות מזג האוויר הצליחו השתיים להוכיח חד משמעית – ממש לא רק בטן גב: טיולים, שופינג, שייט והרבה יין. 4 ימים במדינה קטנה ומטריפה

מאת: מיכל פוסמן

שישי לפנות בוקר ואנחנו על המטוס למלטה. טיסה נעימה וקצרצרה, כשכבר מהשמיים אפשר לראות את המים הכחולים, המצוקים והנופים המרהיבים של האי במרכז הים התיכון. כבר ביציאה משדה התעופה האינטימי והקטן אני וחברתי לירון התמסרנו לשמש הנעימה, שמחנו לגלות שגם בשיא החורף השמש המלטזית עומדת בשמיים.

מלטה היא מדינה קטנה המורכבת ממספר איים וממוקמת דרומית לאיטליה (כ80 ק״מ לערך מסיציליה). בשל מיקומם האסטרטגי, נכבשו האיים שוב ושוב במהלך השנים אך ב1964 קיבלה מלטה את עצמאותה וכיום היא חברה באיחוד האירופי (המטבע המקומי הוא אירו).

צאו גם אתם לחופשה חורפית במלטה >>

מלטה מספקת לתיירים מגוון סוגים של חופשה  – אם תגיעו בקיץ תוכלו להנות מ״בטן גב״ כיאה לאי. אם תגיעו בחורף, כמונו תתפלאו כמה אטרקציות ונופים תוכל לספק לכם הקטנה והמטריפה הזו), בשני המקרים אפשר להנות מבילויים, קניות, ארכיטקטורה, קזינו, אוכל טוב ועוד.

היום הראשון – סלימה ושופינג

אז את הסיבוב הראשון שלנו התחלנו באיזור סלימה, סיבוב רגלי רגוע באיזור הטיילת המקסימה סיפק מבנים ארכיטקטונים מעניינים, מסעדות, דוכני אוכל – אתם חייבים לטעום את ה״פסטיצי״ – הבורקס המלטזי המקומי, עשוי עלים של בצק ובתוכו מילוי עשיר של גבינה, תרד, תפוח אדמה או אפילו תפוחי עץ. העיר הומה ומלאה אנשים בכל שלב ומכל מקום נשקפים מראות הישן והחדש, מצד אחד היסטוריה ומצד שני תנופת בנייה עצומה.

סלימה, מלטה. מצד אחד היסטוריה, מצד שני תנופת בניה עצומה

סלימה, מלטה. מצד אחד היסטוריה, מצד שני תנופת בניה עצומה

עוד מהארץ שמענו על המחירים הזולים שם, אז ביררנו דבר ראשון איפה הקניון הקרוב ולקחנו אוטובוס (כמעט כל קו נוסע לאורך הטיילת בסלימה ובין המלונות ויביא אתכם למעוז חפצכם במחיר מצחיק) לבדוק מקרוב את יכולות השופינג שיש למלטה להציע. הגענו לקניון The Point וגילינו את כל הרשתות הגדולות והאהובות עלינו בסיילים מפנקים במיוחד. גם ברחובות הקטנים בסלימה מסביב לקניון יש לא מעט חנויות כמו זארה, טופשופ, MAC ועוד – בקיצור, אחלה דרך לרוקן את הארנק.

היום השני – גוזו ופופאי וילג'

התחלנו במעבורת לכיוון ״גוזו״ האי הסמוך אשר בירתו היא ויקטוריה. גוזו הוא האי השני בגודלו במלטה והתחושה העיקרית כשמגיעים אליו היא של שלווה. בניגוד למלטה התוססת והמהירה, בגוזו כאילו עצר הזמן מלכת. הכל רגוע יותר, שקט יותר, טבעי יותר.

יש לא מעט מה לראות בגוזו בין היתר גם את כנסיית טָה פּינוּ (Ta’ Pinu), בזיליקה הניצבת על בסיס קפלה מהמאה ה-16. נודע לנו על מטיילת ישראלית שביקשה בכנסייה משאלה בנוגע לבתה העיוורת והשאירה בתיבה המיועדת לכך ויום למחרת קיבלה בשורות משמחות, ואם ישראלית אחת הצליחה אז למה לא אנחנו? מיד רצנו לתיבה והעמסנו אותה בבקשות שונות (החזיקו לנו אצבעות, נעדכן בהמשך).

הזמן עצר מלכת. גוזו, מלטה

הזמן עצר מלכת. גוזו, מלטה

משם המשכנו לארוחת צהריים מפנקת של דגים טריים, פסטה  ויין משובח. זה המקום לציין שאחת הסיבות שמלטה כל כך התחבבה עליי היא התוצרת המקומית שלה – דגים טריים ומדהימים והפרי הלאומי שהוא ללא ספק הפרי האהוב עליי – תות שדה! בשווקים תמצאו את המרכולת המקומית הטרייה והנהדרת וכך גם במסעדות, אך גם אם אתם לא בעניין של דגים (כמו לירון הצמחונית), לא תהיה לכם בעיה למצוא מה לאכול – פסטות, מרקים, ירקות טריים ועוד.

בדרך חזרה עצרנו ב״פופאי וילג׳״ הנמצא בצפון מלטה – הכפר הציורי שוכן בקצה צוק והוא למעשה סט הקולנוע המקורי של הסרט פופאי בכיכובו של רובין וויליאמס המנוח. את הסרט צילמו במלטה (כמו אגב לא מעט סדרות וסרטים אחרים, ביניהם אפילו משחקי הכס) ומאז השאירו את הכפר והוא הפך לאתר תיירות לכל המשפחה. הבתים הצבעוניים, המים בצבע טורקיז והירוק מסביב גרמו לנו להתרגש כמו ילדות קטנות שמגיעות ללונה פארק בפעם הראשונה.

כפר פופאי, אתר תיירות לכל המשפחה

כפר פופאי, אתר תיירות לכל המשפחה

אחרי היום העמוס הזה הגענו למלון לנוח קצת, אבל לא חשבתם שנוותר על בילוי לילי נכון? זו היתה הזדמנות מצויינת ללבוש את השופינג המוקדם שלנו  ויצאנו לבדוק מה מציעה לנו מלטה בשעות הערב של שבת. התחלנו בארוחה מצויינת במסעדה אסייתית קלילה שהיא חלק מרשת אירופאית (WAGAMAMA), מעבר לאוכל המעולה, האוירה היתה נהדרת ומצחיקה בזכות המלצרים ובעלת המקום שהיא כמו מופע סטנד אפ יחיד, אתם חייבים להגיע לשם ולו רק בזכותה. בכלל, המלטזים מתפרנסים ברובם מתיירות, למלטה אין כמעט משאבי טבע זמינים ורוב ההכנסה במדינה מגיעה משני מליון התיירים שפוקדים אותה בשנה.

אחרי ארוחה טובה ובקבוק יין, יצאנו לבדוק את העיר ומקומות הבילוי. רחוב פאצ׳אוויל בסאן ג׳וליאנס הוא מעוז הבילויים –  מסעדה, בר, מועדון – את הכל תמצאו כאן יחד עם תיירים מכל העולם וכמובן מקומיים שיוצאים לבלות. הרחוב הומה, מוסיקה בוקעת מכל פינה והיות והחורף המלטזי לא באמת חורפי, מוציאים רוב העסקים גם מקומות ישיבה לרחוב כך שניתן לשבת עם כוס יין ופשוט להביט בעוברים ושבים.

רחוב פאצ׳אוויל בסאן ג׳וליאנס, מעוז הבילויים

רחוב פאצ׳אוויל בסאן ג׳וליאנס, מעוז הבילויים

אם אתם בעניין של הימורים אז תוכלו לנסות את מזלכם באחד מבתי הקזינו הפזורים בעיר. אנחנו בחרנו בקזינו דרגונארה, ליד מלון ווסטין ובשביל הכיף השקענו חלק מכספנו במכונות המזל, שוב זרמה שתייה מסביב והאווירה כולה מאוד אירופאית אבל החכמה היא לדעת מתי לפרוש ואנחנו עשינו זאת מיד כשהפסדנו את כל ההקצאה הכספית שלנו.

היום השלישי – מרסשלוק, ויטוריוסה, מדינה ותותים

 בחרנו להתחיל את הסיור בכפר הדייגים מרסשלוק, אליו אם תגיעו מספיק מוקדם תוכלו לראות את הדייגים מגיעים עם הסחורה הטרייה ומעבירים אותה לאחר ניקוי ישירות לשוק הסמוך למזח. השוק צבעוני, מלא כל טוב ותוכלו למצוא בו פירות, ירקות, אגוזים, דבש, דגים כמובן וגם בגדים, אביזרים ומעט עתיקות. עשינו סיור קטן לאורך המזח וצפינו בסירות הדייגים, השחפים הרבים והמלטזים שמילאו את השוק וקנו מצרכים לארוחת יום המנוחה הקדוש שלהם – מלטה היא מדינה נוצרית קתולית אדוקה ולפיכך יום ראשון מקביל לשבת אצלנו וכל המרכזים המסחריים והחנויות סגורים, אכלנו תותים מדהימים, קנינו קצת פירות ואגוזים לדרך והמשכנו לכיוון שלוש הערים וליתר דיוק – ויטוריוסה.

שווה להגיע מוקדם, כפר הדייגים מרסשלוק

שווה להגיע מוקדם, כפר הדייגים מרסשלוק

שלוש הערים שוכנות מזרחית לבירה ולטה, מופרדות ממנה על ידי הנמל הגדול וסביבן הקימו אבירי "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" (ההוספיטלרים) קו ביצורים אחד במאה ה-17.  בנמל של ויטוריוסה עגנו יאכטות ענקיות ומודרניות והיוו דיסוננס מושלם לעיר העתיקה והמבוצרת. מסתבר שלא מעט מעשירי העולם מגיעים למלטה לנפוש, בכל השנה ובוחרים בה כיעד עגינה ליאכטות שלהם בזמן שהם נהנים מהאי. עלינו לתצפית מהמבצר העתיק ומכל עבר צלצלו פעמוני הכנסיות הרבות מרחבי האי. אחרי כוס קפה מחממת ומהבילה, עוגה מושלמת ופנטזיות על חזרה לקזינו בכדי להרוויח מספיק ליאכטה משלנו, המשכנו לכיוון ״מדינה״.

צאו עכשיו לנופש במלטה >>

העיר העתיקה "מדינה" יושבת על רמה מישורית הצופה על האי כולו  והיתה בעבר עיר הבירה של מלטה. העיר מבוצרת בחומה והכניסה אליה היא דרך מעבר גשר צר (אין כניסה לרכבים לעיר). העיר כולה בנויה מסמטאות צרות שבהן כנסיות, מנזרים וארמונות, המקושרים באמצעות כיכרות קטנות.

בארמונות עצמם תוכלו למצוא מוזיאונים, תערוכות ואף מסעדות נהדרות. באחת הסמטאות מופיע שלט בעברית המציין כי בעבר שכן שם שוק המשי היהודי. עצרנו באחד הארמונות העתיקים לארוחת צהריים מ-ו-ש-ל-מ-ת שכללה שוב דגים (במקרה שלי) וסלט סלק עם מאפה קממבר (ללירון), מיץ תפוזים טרי טרי וקצת יין (קלטתם את המוטיב אני מניחה). אחרי האוכל צעדנו לעבר החומות והתיישבנו על אחד הספסלים בכדי להנות מהתצפית ומהשמש המלטפת. נסיעה קצרה חזרה למלון סידרה לנו עוד קצת זמן לעצמנו והחלטנו להזמין מסאג׳ מפנק בספא המלון. תמורת 50 יורו קיבלנו שעה של עיסוי אבנים חמות מושקע ומקצועי ומשם המשכנו לג׳קוזי, לסאונה ולבריכה המחוממת.

היום הרביעי והאחרון– ולטה, כפר האמנים, צוקי דניגלי ועוד קצת שופינג

את היום האחרון שלנו בחרנו להתחיל בולטה – עיר הבירה של האי מלטה. ולטה, שנבנתה בסוף המאה ה-16 ומוכרת כיום כאתר שימור מורשת עולמית ע״י אונסק״ו, מלאה בארכיטקטורה מלטזית מתקופת הבארוק, ביניהם כנסיית סט. ג'ון וארמון ״האדונים הגדולים״. התחלנו בסיבוב רגלי בסמטאות העיר ועלינו לתצפית מדהימה אל עבר שלוש הערים בגני הסטינגס. משם אפשר לראות את הנמל העיר ולטה שהוא למעשה השער הימי של מלטה. מזג האויר הנהדר העלה בנו את הדחף פשוט ללכת ולחקור את העיר הקטנה והמפתיעה. ולטה הינה עיר הבירה הקטנה ביותר באיחוד האירופי  וככזו זה אך מתבקש לטייל בנחת בין סמטאותיה הציוריות והתלולות, בתי הקפה, הכיכרות וכמובן עוד קצת שופינג לנשמה (בכל זאת, זה היה היום האחרון שלנו ורצינו להשלים חוסרים). לקינוח הקניות עצרנו לקרפ חם עם נוטלה (מאמן הכושר שלנו יעבוד שעות נוספות כשנחזור) ומשם החלטנו להמשיך אל עבר כפר האמנים ״טא אלי״.

בכפר האמנים התחלנו בביקור בחנות הזכוכית ובה עצרנו להתבונן בתהליך ניפוח כלי הזכוכית והיצירה, משם עברנו אל הצורפים בכסף. משם הגענו אל  מפעלי הקרמיקה המדהימים – חנויות קרמיקה מקסימות נמצאות שם בשפע, אפשר להתבונן בנשים שצובעות בעבודת יד כל עבודת קרמיקה וכמובן לרכוש במחירים שווים במיוחד כל כלי קרמיקה אפשרי.

אחרי כמעט שעתיים בהן עברנו כל דוכן אפשרי, קנינו מתנות לנו ולאהובים עלינו החלטנו להמשיך לכיוון צוקי דינגלי בכדי לסיים את יומנו האחרון במלטה בתצפית מרהיבה לעבר השקיעה. צוקי דינגלי הם צוקי אבן גיר בדרום מערבו של האי ואורכם כשלושה קילומטרים וגובהם כ220 מטר הנופלים בחדות אל הים התיכון. בנקודה זו בחרנו לסיים את החוויה המלטזית שלנו, הבאנו איתנו משהו לשתות (הפעם קפה ולא יין), שמנו מוסיקה מהטלפון וישבנו לחכות לשקיעה והיא, כמו מלטה כולה, לא אכזבה. השמש ירדה לה לאיטה אל תוך מימיו של הים התיכון וצבעה את השמיים בגוונים מושלמים של כתום ואדום, סביבנו נוף עוצר נשימה של כחול וירוק ואין ספק שזוהי דרך קסומה לסיים טיול שכזה, זה היה הרגע בו גם לירון וגם אני הצטערנו קצת שבני הזוג שלנו לא איתנו.

גם רומנטית בנוסף לכל, שקיעה במלטה

גם רומנטית בנוסף לכל, שקיעה במלטה

סיימנו ימים עמוסי חוויות במלטה ובדרך לשדה עוד דיברנו בינינו על כל מה שלא הספקנו לראות ולעשות. אז נכון שלמלטה יש מוניטין של נופש בטן גב בלבד אך אין ספק ששווה להגיע לחופשת בטן גב ים תיכונית, להנות מחוף ים, שמש ועבודה על השיזוף, אבל דווקא בתקופת החורף האי כולו נצבע בירוק משגע, שמש חורפית מלטפת את הפנים ומזג האויר מאפשר להסתובב ברחובות והסמטאות ולהרגיש אירופה לגמרי. וזו למעשה הגדולה של המדינה הקטנה והמטריפה הזו – היא מאפשרת לנו, במרחק שעתיים וחצי טיסה להנות מכל העולמות, ממגוון תרבויות, קניות, אוכל ושילוב אירופאי/מזרח תיכוני מושלם, כל זה בלי לאבד את הראש או את הארנק תוך כדי. תכל׳ס, מה צריך יותר מזה?

כתיבת תגובה

Call Now Button