• ראשי
  • /
  • בטומי
  • /
  • מוכרת השקיות בשוק בטומי / סאני איילון

מוכרת השקיות בשוק בטומי / סאני איילון

iStock_000018282776_Large

שלחנו את סאני איילון, מדריכה מבית אשת טורס לבטומי שבגאורגיה, לאס וגאס שבים השחור. סאני חזרה עם רשמים מרגשים במיוחד! היום אנחנו מזמינים אתכם לקרוא סיפור אמיתי ואותנטי על מוכרת השקיות העליזה היושבת בשוק שבבטומי. 

בשוק המקומי בעיירת הנופש שעל שפת הים השחור, בטומי, יושבת לה מוכרת השקיות על ארגז עץ ישן ושחוק עם מסמרים ישנים ובולטים. את הארגז השאילה האישה מבעלי דוכן הירקות. היא יושבת לה במרכז השוק, בסמוך לכניסתו הראשית כך שאף זוג עיניים לא יפספס אותה. למרות שאין לה דוכן רציני שעליו מסודרת הסחורה וכל מרכולתה תלויה על ידיה בארגון מפליא, היא בולטת ויש לה נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. השקיות הצבעוניות מושחלות בתוך זרועה השמאלית אותה היא פורשת עבור עוברי האורח בשוק.

השקיות היקרות ביותר של המוכרת הן אלו העשויות נייר ומקושטות בשרוך צבעוני. לכיוון המרפק שלה נמצאות עוד 3 שקיות ניילון בצבע לבן ו-5 שקיות קטנות בצבע שחור. כלל שמתקדמים עד לפרק כף היד, תלויות שקיות יותר פשוטות, מוצריה הזולים, הנמכרים ביותר. ראיתי אותה בזווית העין, אך היה בה משהו שעצר אותי והפניתי את כל ראשי לכיוונה – משהו שעצר אותי מקצב הליכתי המהיר.

מבטה השמח נכנס ישר לתוך עיני וגופי הצטמרר. היא חייכה אלי עם שיניה השחוקות וגומות על לחייה, היא דיברה אלי, אך לא הצלחתי לשמועה, התרכזתי במראה יוצא הדופן שלה. מטפחת שחורה נקשרה לראשה ושמלתה ונעליה שחורים גם הם. חשבתי לעצמי שהיא בטח אלמנה ולכן לובשת שחורים, אלמנה המוכרת שקיות על ארגז בלב השוק, אך עם זאת, בעלת עליזות ואנרגיה עצומה של אושר.

האישה סימנה לי להתקרב אליה ולקנות שקיות. היא פרשה את ידה וסיפרה לי על מחירי השקיות השונים: "אוצדחוטי טטרי" (עשרים וחמש אגורות) "טחוטמטי טטרי" (חמישה עשר אגורות). רציתי לקנות את השקית היקרה ביותר, שקית הנייר המעוטרת. "אורי לארי" (שני לארי), אמרה האישה, צחקה והושיטה לעברי את ידה. חפנתי לידה סכום גדול יותר ממה שביקשה, היא לקחה את המטבעות ושחררה מגרונה צחוק גדול ואמיתי. את המטבעות שפכה המוכרת לכיס בשמלתה השחורה ונתנה לו טפיחה של הנאה.

המשכתי לדוכן התבלינים בהמשך השוק על מנת לקנות לי קונוס נייר של תבין בשם "סוונורי מרילי" המוסיף המון לתיבול סלטים. ניסיתי להציץ לעבר האישה ולגלות האם היא ממשיכה בשמחתה או שמא הם היו בעקבות המכירה. ואז הבנתי, האושר והשמחה של מוכרת השקיות הן חלק מההוויה שלה. רכשתי את התבלין והכנסתי אותו לג'קט שלבשתי.

לפתע, האישה קראה לי "מודי מודי" וסימנה לי לחזור. היא ניסתה לשכנע אותי לקנות שקית נוספת בשפת הסימנים, כמו ילד שרוצה לעלות על עוד סיבוב במתקן השעשועים. וכך היה, קניתי שקית נוספת ושתינו שמחנו בשנית. הלכתי משם והתחלתי לחשוב, מה אני צריכה בשביל להרגיש כה מאושרת כמו מוכרת השקיות? בית גדול? רכב מפואר? מותגים? מה אני צריכה שיהיה לי בכדי לזכות בתחושת השלווה שיש לה, במחיר כה זול?

נהגתי ברחובות בטומי ונהניתי מהרוח הנעימה. מימין לי חנויות פלאפונים ו-DVD  ומשמאל לי שוק הפרחים ורשתות דייגים. כביש בודד מהווה הפרדה בין החיים הפשוטים לקדמת הטכנולוגיה בצדו השני. שני עולמות קיצוניים מתקיימים בגיאורגיה, בהרמוניה מדהימה. בתי מלון יוקרתיים, כנסיות מפוארות ובתי כנסת, מגוון חנויות, מסעדות ובתי קפה. הגעתי לשדרת נינו שווילי בה אפנה לשמאל ואסע לאורך שדרת עצי המגנוליה שמפיצים ריח בושם ברחוב. בטיילת רוכבי אופניים ועוברי אורח מטיילים בהנאה, לאחר צפייה במופע הדולפינים.

מסביב לעיר, הרי אדג'רה הירוקים, המפלים, הנהרות, הפרות שרועות בחופשיות עם עגליהן הרכים. זה היעד שלי ולשם דרכי, התצפית הנפלאה על קסם העיר ועל המישור הנפגש עם קו הים. אני נחה, טובלת את העגבנייה הטריה והאורגנית בתבלין שקניתי בשוק, נפעמת מיופי המחזה של העיר שיש בה הכל – בילויים, אתרים, שווקים, טבע מרהיב וקולינריה משובחת. זאת לא עוד עיר, זאת בטומי.

מצאו כאן טיול מאורגן לגיאורגיה >>

3 תגובות

כתיבת תגובה

Call Now Button